כולנו רגילים להשתמש פעמים רבות ביום בביטוי "ברוך השם", אם זה כתשובה לשאלה על שלומנו, מצבנו, ואם סתם כך במפגש אקראי.

הידעתם מי הראשון שהשתמש וטבע את צמד המלים - "ברוך השם"?

פרשתנו, פרשת יתרו, מספרת על בואו של יתרו חותנו של משה לביקור. הוא בא בעקבות מה ששמע: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא ה' את ישראל ממצרים".  המשפט הראשון שאומר יתרו מיד עם בואו: "ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה; עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים".

חשיבות רבה מייחס ספר הזוהר הקדוש לדבריו אלו של יתרו. "עד שלא בא יתרו והודה בקדוש-ברוך-הוא, לא ניתנה התורה", אומר הזוהר. על פי דברי הזוהר, דווקא ההודאה של יתרו - מי שהיה כהן מדין וייצג את האלילות - היא זו שקירבה את העולם כולו לקראת האירוע הגדול ההיסטורי - עליו אנו קוראים בפרשתנו - מתן תורה בהר סיני. זו גם הסיבה לכך שדווקא בפרשה הקרויה על שמו של יתרו אנו קוראים על טקס מתן תורה!

התורה מייקרת אפוא אמירה אחת, תמימה ואמיתית, מכל הלב - הודאה פנימית לה', המקבלת ביטוי במלים "ברוך השם"

הבעל-שם-טוב, הצדיק המפורסם, היה מסתובב בתחילת דרכו בין העיירות, פוגש יהודים פשוטים ומתעניין בשלומם - רק בכדי שאלו יאמרו בתמימות "ברוך השם"... פעם אחת הוא נכנס לבית כנסת. וראה יהודי מעיין בספר. הוא התעניין בחום בשלומו ובשלום בני משפחתו. הלה תקע בו את מבטו כמו אומר - "איני מכירך כלל, הסתלק מכאן".

הבעל שם טוב ניסה שוב את כוחו, וכשראה שאינו מצליח - גער ביהודי המלומד: "מדוע אתה מונע מהקב"ה את פרנסתו?!"... יצא הלה משלוותו. "כלום זקוק הקדוש ברוך הוא לפרנסה?" הוא הזדעק.

הבעל שם טוב הסביר: נאמר בפסוק "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל". כלומר, על מה 'יושב' (מתפרנס, כביכול) הקדוש-ברוך-הוא? על התהילות של עם ישראל; כאשר יהודי מודה לה' על כל מה שיש לו ואומר ואומר "ברוך ה'" - זוהי "פרנסתו" כביכול של בורא העולם, ועל כך הוא מתענג.

הרב פינחס מרטון